תרפא אשר נ' רייזמן ישראל ניהול ואחזקות בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעמים של היעדר תצהיר לאימות הטענות העובדתיות החדשות שהוספו בכתב התביעה המתוקן, חתימה על כתב ויתור על תביעות, התיישנות ושיהוי.

הרקע העובדתי

ביום 2.8.10 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים, שבה עתרה לחייבם בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב רכישת רכב פגום מהם.

הנתבעים הגישו כתב הגנה שבו העלו גם נימוקים לדחיית התביעה על הסף.

ביום 27.1.11 התקיימה ישיבת קדם משפט, ובהמשך לה הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף שאחד מנימוקיה הוא התיישנות התביעה. בתגובתה לבקשה טענה התובעת כי חלים בעניין זה סעיפי חוק שלפיהם לא נמנית תקופתה ההתיישנות מן היום שבו נולדה עילת התביעה אלא ממועד מאוחר יותר, וזאת לנוכח טענות תרמית והונאה שפורטו בתגובתה.

הואיל וטענות התרמית וההונאה שנטענו בתגובה לא הועלו בכתב התביעה, קבעתי דיון בבקשה לסילוק על הסף. הדיון התקיים ביום 15.9.11, ובמהלכו עתרה התובעת כי יותר לה לתקן את כתב התביעה כך שיתווספו אליו טענות תרמית והונאה. הנתבעים הודיעו כי אינם מתנגדים לבקשה בכפוף לכך שהדבר יובא בחשבון בפסיקת ההוצאות בתום ההליך. בהחלטתי נעתרתי לבקשת התובעת, וקצבתי לה מועד להגשת כתב תביעה מתוקן.

ביום 4.12.11 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, שבו נוספו טענות תרמית והונאה מצד הנתבעים במכירת הרכב.

ביום 29.12.11 הגישו הנתבעים בקשה זו לסילוק התביעה על הסף המתייחסת לכתב התביעה המתוקן. התובעת הגישה תגובה לבקשה, והנתבעים הגישו תשובתם לתגובת התובעת.

תמצית עובדות כתב התביעה המתוקן

הנתבעת 1 הינה חברת אחזקות המפעילה מוסך מורשה (להלן גם: "החברה"). הנתבע 2 (להלן גם: "הנתבע") הינו בעל מניות בחברה ומנהלה. הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") הינה בתו של הנתבע ובעלת מניות בחברה.

ביום 17.10.02 התקשרה התובעת עם הנתבעים בהסכם לרכישת רכב מסוג דיהטסו סיריון שנת ייצור 2000 (להלן: "הרכב"), וזאת לאחר שהופנתה אליהם על ידי מכר משותף.

טרם הרכישה טענו בפניה הנתבעים 1 ו-2, שהינם בעלי מקצוע בתחום הרכב, כי הרכב נבדק על ידיהם או על ידי מי מטעמם ונמצא תקין, וכי מדובר ברכב מעולה.

התובעת רכשה את הרכב, ובתמורה העבירה לנתבעים 1 ו-2 את רכבה הקודם והוסיפה תשלום נוסף בשיק בנקאי.

בעת ביצוע העברת הבעלות מסר הנתבע לתובעת לראשונה כי הרכב רשום על שמה של הנתבעת, שעימה לא היה לתובעת קשר מעולם. הנתבע מסר לה כי יש בידיו ייפוי כוח למכירת הרכב, ואכן הועברה הבעלות ברכב על שם התובעת ביום 20.10.02.

עובר להגשת התביעה ביקשה התובעת למכור את הרכב לקונה פוטנציאלי. אותו קונה פנה לביצוע בדיקה לרכב ביום 14.12.09. בבדיקה נתגלה כי הרכב אינו תקין וכי הינו מורכב משני רכבים שונים ולפיכך חסר ערך לחלוטין.

כתוצאה מכך לא יכולה הייתה התובעת למכור את הרכב והוא הושבת לחלוטין. לאחר בדיקת הרכב על ידי שמאי מטעם התובעת הוא הוגדר כאובדן גמור בהתאם לתקנות התעבורה, ושאריות הרכב נמכרו למחסן חלקי חילוף.

התובעת טוענת כי הנתבעים רימו אותה בכך שלא גילו לה את מצבו של הרכב, דבר שהיה עליהם לדעת בהיותם אנשי מקצוע בתחום הרכב, ובכך שלא גילו לה כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג טרם נרכש על ידיהם, דבר המפחית את ערכו בצורה ניכרת.

דיון והכרעה

הנתבעים עותרים, כאמור, לדחיית התביעה על הסף, או למחיקתה על הסף, מחמת כל אחד מן הטעמים הבאים: היעדר תצהיר לאימות העובדות החדשות שהוספו בכתב התביעה המתוקן, חתימה על כתב ויתור על תביעות, התיישנות ושיהוי.